רש"י על נזיר כ״ח ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נזיר כ״ח ב
1 תַּנָּא דִידַן סָבַר: כֵּיוָן דְּאִיזְדְּרִיק עֲלַהּ דָּם, לְאַלְתַּר שַׁרְיָא בְּחַמְרָא, וְהָא לֵית לַהּ נִיוּוּל. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ אִישְׁתְּחִיטַת בְּהֵמָה — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, מִשּׁוּם הֶפְסֵד קָדָשִׁים.
2 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְאַמַּאי? לִזְרוֹק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְיַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה! מִי לָא תַּנְיָא: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן לִפְנֵי זְמַנָּן אוֹ לְאַחַר זְמַנָּן — הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל.
3 וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת — לֹא יִזָּרֵק. וְאִם זָרַק — הוּרְצָה, לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב!
4 אָמְרִי: אִי דִּשְׁחַט עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט חַטָּאת בְּרֵישָׁא.
5 כְּדִתְנַן: אִם גִּילַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן — יָצָא.
6 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת טוּמְאָה — יָפֵר מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה — יָפֵר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.
7 וְתַנָּא קַמָּא אָמַר לָךְ: אֶפְשָׁר בְּפֵאָה נׇכְרִית. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר: בְּפֵאָה נׇכְרִית, אַיְּידֵי דְּזוּהֲמָא — לָא נִיחָא לֵיהּ.
8 מַתְנִי׳ הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. כֵּיצַד? גִּילַּח, אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבָיו. מִיחָה, אוֹ שֶׁמִּיחוּ קְרוֹבָיו.
9 הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת, הַחַטָּאת — תָּמוּת, וְהָעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה. וּשְׁלָמִים — יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
10 הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁים, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
11 גְּמָ׳ אִישׁ — אִין, אֲבָל אִשָּׁה — לָא. מַאי טַעְמָא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא
פירוש רש"י על נזיר כ״ח ב
1 ולתנא דידן - כיון דאיזדריק עלה אחד מן הדמים לאלתר אשתריא בחמרא ולית לה ניוול וכיון דלית לה ניוול אינו יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:
2 אינו יכול להפר משום בזיון קדשים - דהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו אין הבשר נאכל:
3 מתקיף לה ר' זירא אמאי - הוי בזיון קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן:
4 מי לא תנן הדם יזרק - שלא לשמן:
5 ואם היתה שבת לא יזרק - לפי שאין הבשר נאכל בשבת שאין צליית קדשים דוחה את השבת:
6 ואם זרק הורצה - ובלבד שאימורין מקטיר לערב:
7 אי דשחט עולה ושלמים - ברישא ה"נ דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה אלא הכי קאמינא לך כגון דשחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי ליה תקנתא דה"ל כחטאת שנתכפרו בעליה:
8 ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא כדתנן - אם גילח על אחת משלשתן יצא:
9 בד"א - כיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר בתגלחת טהרה הואיל ושותה יין בו ביום וכדאמרן:
10 אבל בתגלחת טומאה - אע"פ שנזרק עליה אחד מן הדמים יפר ר"מ אומר אפי' בתגלחת טהרה כו':
11 ות"ק אמר לך - משום תגלחת לא אפשר להפר דלא הויא עליה מנוולת משום תגלחת דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת:
12 ור' מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא - דאית לה לא ניחא ליה ולכך יכול להפר לה לפי שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת:
13 מתני' גילח - בתוך ימי נזירותו או שגילחוהו קרוביו בתוך ימי נזירותו או שמיחה הבן תוך ימי נזירותו ואפילו ביום אחרון:
14 או שמיחוהו קרוביו - הרי זה בטלה נזירותו ודמי חטאת ילכו לים המלח:
15 לא נהנין ולא מועלין - כדאמר מר חטאות המתות ודמי חטאת ההולכין לים המלח בכולן לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו:
16 גמ' הלכה היא בנזיר - שהאיש מזיר ולא האשה: